בעולם הסטארט-אפים הסוער, ישנה קבוצה מצומצמת (ומיוחדת) של יזמים שמצליחה בשקט ומתחת לרדאר. אלו הם "המתעשרים השקטים" – יזמים שמקימים חברות הזנק קטנות ורזות בעולמות התוכנה והטכנולוגיה, שמצליחות להניב רווחים פחות או יותר ממועד פתיחת החברה ובקצב מפתיע- נקרא להן חברות תזרימיות.

ההצלחה של חברות תזרימיות מגיעה במהירות רבה – לעתים תוך מספר חודשים בודדים בלבד. בדרך כלל מדובר בטכנולוגיה קיימת, אותה משפרים המייסדים בעזרת מחקר ופיתוח בסיסי, בשילוב מערכת קשרים ענפה ללקוחות ולידים פוטנציאלים בתחום עיסוקה של החברה. מדובר לרוב בצוותים קטנים של 2-3 שותפים מייסדים, שלא זקוקים (או רוצים) לפרסום גדול, אלא פשוט מגיעים לעבודה ומייצרים בעזרת קבוצה מצומצמת של עובדים ונותני שירותים ערך גדול בשקט מופתי.

בשל אופיין וטבען של חברות תזרימיות, ההסדרה המשפטית של היחסים בין המייסדים ותנאי השותפות ביניהם הינה קריטית. בניגוד לחברות הזנק מסורתיות יותר, המתבססות ברובן על גיוסי הון מתמשכים ממשקיעי הון סיכון בדמות קרנות ואנג'לים, אשר גורמים לאותן חברות להחליף ולתקן באופן תדיר את מסמכי ההתאגדות של החברה (תקנון, הסכם בעלי מניות וכיוצ"ב), ההסכם המשפטי המוקדם שנוצר בין המייסדים בחברת תזרימית עשוי לשרוד ולהוביל את החברה עשרות שנים קדימה. לכן, חשוב לתכנן ולהסדיר את נקודות המפתח בין המייסדים כבר בתחילת הדרך ביתר שאת.

ראשית, חלוקת האחזקות והאחוזים בין המייסדים חייבת להיות ברורה – לרוב מדובר בחלוקה שוויונית בין המייסדים. בשונה מחברות הזנק מסורתיות, אין כמעט מצבים שבהם משקיעים חיצוניים יכולים להפוך את היוצרות על המייסדים ולדלל אותם. גם המימון הראשוני של החברה התזרימית צריך להיות מוסדר באופן ברור – האם המייסדים מזרימים את ההון העצמי או שמדובר בהלוואה כלשהי מצד ג'.

שנית, מה קורה כאשר מתגלעים חילוקי דעות עמוקים שלא ניתן ליישבם? כאשר שני מייסדים מחזיקים בחלקים שווים, מצבים כאלה עלולים ליצור "דד לוק" ולחסום את יכולת קבלת ההחלטות בחברה. במקרים קיצוניים, חילוקי דעות בלתי פתירים יכולים להוביל למשבר ניהולי ולסגירתה של החברה התזרימית וזאת למרות שאין בכך שום הגיון כלכלי. לכן, חשוב להגדיר מראש מנגנון מוסכם של פתרון סכסוכים כמו למשל מנגנון של רכישה כפויה על ידי מי מהצדדים (Buy-me-buy-you / BMBI) המאפשר למייסד אחד לרכוש את כל המניות של המייסד השני. מנגנון זה מונע משבר ארוך ומייגע ומאפשר המשכיות עסקית מבלי לפגוע בחברה.

שלישית, מייסד עשוי לרצות לעזוב את החברה בשנותיה הראשונות מסיבות שונות, כמו מעבר לתחום חדש או נסיבות אישיות. במצבים כאלה, יש לשמור על האינטרסים של המייסדים הנותרים והחברה עצמה. מנגנון של רכישה חוזרת (repurchase), אשר מאוד מקובל בחברות הזנק, מאפשר לרכוש בחזרה חלק ממניות המייסד העוזב במחיר 0, אך בחברות תזרימיות יכול שיבקשו המייסדים להחיל תקופות הבשלה ושחרור מזכות הרכישה, ארוכות יותר מן המקובל. שיטה זו לא רק מגנה על החברה, אלא גם מעניקה תמריץ כלכלי משמעותי למייסדים להישאר בחברה ולפעול למען הצלחת החברה לאורך זמן.

בחברות הזנק ככלל, ובחברות תזרימיות בפרט, חשוב שיזמים וצוותי מייסדים ישקלו בקפידה את ההיבטים המשפטיים והארגוניים של שותפותם כבר בשלבים המוקדמים ביותר. הסדרה משפטית מוקדמת ומקצועית של סוגיות מפתח כמו – חלוקת האחזקות, מנגנוני קבלת החלטות (לרבות אם ומתי למכור את החברה), עזיבה של מייסדים והגנה על האינטרסים של כל הצדדים – עשויה לסייע במניעת סכסוכים עתידיים ולתרום ליציבות ולהצלחה ארוכת הטווח של החברה.